בריטניה הייתה (וממשיכה להיות) יעד חופשה מועדף על מבקרים אמריקאים. שיתוף שפה משותפת הופך את התקשורת לקלה ושער חליפין נוח בין הדולר לפאונד הוא לרוב בונוס נוסף.
עם זאת, ישנו קושי אחד שלא רק אמריקאים אלא אזרחים זרים רבים יתמודדו איתו בעת נסיעה ברחבי בריטניה, והוא הנהיגה. עבור נהג אמריקאי, זה יכול להפריע, שכן הרעיון של הגה של מכונית עם ההגה בצד הלא נכון של הרכב ולנהוג ב"צד הלא נכון" של הכביש נוגד את הניסיון והנורמה המקובלת.
בריטניה היא לא מדינה אחת אלא ארבע. שלוש מהמדינות הללו (אנגליה, סקוטלנד ווילס) הן מדינות שכנות באי בריטניה, ואילו הרביעית (צפון אירלנד) נמצאת באי אירלנד ויש להגיע אליה דרך האוויר או הים.
קטנה בהשוואה לאמריקה (ארה"ב גדולה פי ארבעים), בריטניה משרתת היטב באוטובוסים, רכבות ורכבות, אך סיור ברכב הוא עדיין האופציה המועדפת על מבקרים רבים מעבר לים. אין ספק שהדבר נובע מהחופש שמציעה נסיעה ברכב שכן יעדי תיירות פופולריים ומראות רבים נמצאים באזורים מרוחקים ולחלקם יכול להיות די קשה להגיע בתחבורה ציבורית.
עבור מבקרים המעדיפים מונומנטים היסטוריים מרוחקים, טירות וחורבות מימי הביניים, מורדות סוחפות רוח, אגמים והרים, חופשה בנהיגה עצמית היא השיטה הטובה ביותר לראות כמה שיותר בפרק זמן קצר. למרבה המזל, רוב בריטניה מתהדרת במערכת כבישים מצוינת שבה ניתן להגיע לרוב האזורים ללא יותר מדי לחץ ומאמץ.
חוקי הכביש
לפני ניסיון לקחת מכונית על כבישים בריטיים יש להבין היטב שעמוד ההגה ממוקם בצד ימין של המכונית וכל הנהיגה חייבת להתבצע בצד שמאל של הכביש. חשוב להטמיע את העובדות הללו במוח או שאסון פוטנציאלי ממתין. לא רק שנסיעה בצד הלא נכון של הכביש תגרור את זעמם של נהגים אחרים והמשטרה, אלא שהיא עלולה להיות בעלת השלכות קטלניות.
חוקי הדרך, למרות שהם דומים לאלה שבארצות הברית, הם בסיסיים, אך כמה הבדלים שעלולים להוביל לבלבול כוללים את מגבלות המהירות השונות החלות:
- ערים ועיירות : 30 מייל לשעה (קמ"ש) (50 קמ"ש)
- כבישים כפריים : 40 עד 50 קמ"ש (65 עד 80 קמ"ש)
- כבישים מהירים חד-נתיביים : 60 קמ"ש (95 קמ"ש)
- כביש מהיר דו מסלולי (או יותר) : 70 קמ"ש (110 קמ"ש)
כפי שקורה ברוב מדינות אירופה, הבטיחות מהווה דאגה מרכזית והרשויות אוכפות בתוקף את כל התקנות בנוגע לחגירת חגורות בטיחות ושימוש במושבי בטיחות לילדים. להלן הכללים החשובים ביותר:
- נהגים וכל הנוסעים מעל גיל ארבע עשרה חייבים לחגור חגורת בטיחות אישית
- ילדים חייבים להיות מאובטחים בסוג מאושר של כיסא בטיחות המותאם לגיל הילד
- דיבור בטלפון בזמן נהיגה אסור על פי חוק
- אם נוהגים באופנוע (ללא קשר לגודל או כוח), יש לחבוש קסדה
חניה בעיירות ובערים הגדולות יותר היא בעיה מיוחדת עבור נהגים בבריטניה מכיוון שיש מחסור במקומות. להסתכן בחנייה לא חוקית (אפילו לזמן הקצר ביותר) הוא מתכון לאסון, שכן לא חסרים שומרי חניה ופקידים שמוכנים יותר מדי לתאם או להצמיד מבקר לא חושד מחוץ לעיר. יש להחנות את המכוניות רק באזורים המיועדים לכך באופן רשמי כגון חניונים או במוני חניה ויש להציג את תו החניה בבירור על לוח המחוונים של המכונית.
הימנעות מבעיות
התרגלות לנהיגה בצד הנגדי של הכביש אמורה להתחיל להרגיש טבעית לאחר מספר שעות בלבד. לאחר מכן ישנם מספר כללים פשוטים שכדאי להקפיד עליהם על מנת למנוע בעיות גדולות. רוב אלה הם שכל ישר, יחד עם מגע של התבוננות:
- הקדישו תמיד זמן כדי להכיר את ההיגוי והבקרות של המכונית
- הישאר תמיד בגבולות המהירות שנקבעו
- לעולם אל תשתה (או תיקח סמים) ותנהג
- שימו לב למכוניות אחרות שעושות פניית פרסה (זה מותר בחלק מהכבישים)
- היו סבלניים בכבישי הארץ ואפשרו לבעלי חיים או למכונות הנעות לאט
- השתמש בפנסי ערפל (או בפנסים מעומעמים) בתנאי ערפל או עכורים
נהגים אמריקאים צריכים גם להיות מודעים לכך שתמרורים בריטיים יכולים להיות שונים מאלה שנמצאים בארצות הברית ושלטים רבים צבועים על פני הכביש ולא על שלט כמקובל באמריקה.
דבר נוסף שכדאי לדעת הוא שרוב המכוניות בבריטניה פועלות על בנזין או דיזל. בנזין, או בנזין, נמכר כארבעה כוכבים (עופרת) במשאבות אדומות במוסכים (תחנות דלק) בעוד ללא עופרת מופק על ידי משאבות ירוקות. גפ"מ (גז נפט נוזלי) זמין גם כן ברחבי בריטניה, ומספר גדל והולך של נקודות טעינה חשמליות ממשיכים להיבנות, אם כי אלה עדיין לא בשפע.
השכרת רכב
הגיל המינימלי לנהגים בבריטניה הוא שבע עשרה (לעיתים גבוה יותר באזורים מסוימים) אך רישיון נהיגה אמריקאי תקף מקובל ללא קשר לגיל. רישיון נהיגה אירופאי אינו הכרחי, אם כי זה עדיף על רישיון שהונפק על ידי מדינה אמריקאית.
זה יצטרך להיות מוצג בעת השכרת רכב וביטוח הוא חובה. אין מגבלת גיל עליון למרות שאזרחים ותיקים מאוד יצטרכו להציג מכתב רופא המאשר את יכולתם לנהוג.
יש מספר עצום של חברות השכרת רכב ברחבי ארבע מדינות בריטניה, אם כי, כצפוי, רובן ממוקמות בעיירות ובערים הגדולות יותר. כמעט כל סוג רכב זמין להשכרה, החל מרכבים קטנים וקומפקטיים (חסכוני) ועד רכבי יוקרה גדולים יותר.
רוב המכוניות השכורות יהיו מונעות בנזין או דיזל למרות שמגוון הרכבים ההיברידיים והחשמליים ממשיך לגדול. עבור אותם נהגים אמריקאים הרגילים לנהוג ברכב אוטומטי יש כמות מוגבלת של מכוניות אלו הזמינות גם להשכרה, אך אלו בדרך כלל מעט יותר יקרות מאשר סוגים אחרים.
רכבים שכורים ניתנים להזמנה מראש ולאסוף בשדה התעופה של ההגעה עם חברת ההשכרה המפעילה בדרך כלל שירות הסעות לחניון. עם זאת, חברות מסוימות עשויות להוסיף תוספת עבור איסוף שדה התעופה ויש לבדוק זאת תמיד בתיעוד הליסינג.
התשלום עבור רכבים שכורים והביטוחים הנלווים אליו מתבצע כמעט אך ורק באמצעות כרטיס אשראי כאשר מלכת ההשכרה מנוכה מלכתחילה וכל החזר כספי מתבצע בתום תקופת ההשכרה. כל החזר המגיע בדרך כלל ישולם בהמחאה שנשלחה ללקוח וייתכן שיחלפו מספר שבועות עד שיישלח בדואר.
כל השכרת הרכב מגיעה עם כיסוי ביטוחי חובה. זוהי חבילת ביטוח בסיסית ומכסה:
- ויתור על נזקי התנגשות
- אחריות צד שלישי
- הגנה מפני גניבה
זה אמור להספיק לרוב המקרים, אך ניתן לעשות ביטוח נוסף במידת הצורך.
השאלה האירית
מכיוון שהממלכה המאוחדת כוללת את צפון אירלנד שחולקת גבול יבשתי עם הרפובליקה של אירלנד, מבקרים אמריקאים רבים רוצים גם לבקר ברפובליקה ובצפון אירלנד, אך האם ניתן לקחת השכרת רכב על הגבול למה שהיא בעצם מדינה זרה?
לקיחת רכב שכור בדרך הים מהיבשת בריטניה לצפון אירלנד תהיה מקובלת בדרך כלל, אך ככל הנראה כלי רכב שיעברו את הגבול לרפובליקה של אירלנד יהיו בעיה. חברות השכרת רכב בצפון אירלנד יאפשרו בדרך כלל להכניס את כלי הרכב שלהן לרפובליקה של אירלנד, אם כי בדרך כלל יוסיפו עלות נוספת עבור ההטבה.
בעוד שחברות רבות נרתעות מלאפשר ללקוחותיהן להוציא את המכוניות שלהם מאנגליה, סקוטלנד ווילס, זה לא תמיד המקרה ויש לדון בתוכניות לטיול כזה עם נציג החברה בזמן ההזמנה. כמו כן, יש לציין כי ההוצאה הנוספת הכרוכה בלקיחת רכב מבריטניה לרפובליקה של אירלנד או צפון אירלנד עשויה להיות מוגזמת וייתכן שיהיה זול יותר לשכור רכב אחר עם ההגעה ליעד הנבחר.